שברי מאמץ 2016-03-24T12:44:06+00:00

שברי מאמץ

שברי מאמץ – טיפול ומניעה באמצעות כירופרקטיקה

שברי מאמץ הינם נזקים מיקרוסקופיים בעצמות וברקמות החיבור אליהם- רצועות, שרירים וגידים. שברי מאמץ אינם נגרמים מחבלה טראומטית אלא מנזקים ועומסים מצטברים- כמו הליכה וריצה. לרוב שברי מאמץ מתפתחים בעצם השוק ו\או בעצמות כף הרגל. זאת משום שעצמות אלו נושאות את משקל גופנו בהליכה ובכך סופגות לא מעט זעזועים.
 
לרוב, שברי מאמץ, מתרחשים בקרב ספורטאים צעירים ומתחילים. הגורמים לשברי מאמץ יכולים להיות:
1. ליקויים מבניים ותפקודיים בכפות הרגליים והגפיים התחתונות.
2. ציוד לא מתאים- הנעלה, משטח ריצה קשה ולא ישר- שפת כביש משופע  ,נוקשות, עצמות  חלשות.  
3. עלייה בסרגל מאמצים בצורה חדה ולא מבוקרת.
4. התאוששות לא מספקת בין אימון לאימון.
5. חסרים תזונתיים.
 
כאבי שבר מאמץ לרוב מתרחשים בחלקה התחתון של עצם השוק או בעצמות המסרק של כף הרגל. הכאבים יכולים להיות עזים עד כדי אי יכולת לדרוך. הכאבים מתעצמים במיוחד בתחילת מאמץ ושוכחים במנוחה. לרוב ישנה נפיחות וכאב ממוקד למגע.
האבחון של שבר מאמץ אינו פשוט כל כך. צילומי רנטגן אינם חושפים את הבעיה  ולרוב יש צורך במיפוי עצמות כדי לאבחן את הבעיה.
 
הטיפול בשבר מאמץ מחייב מנוחה מוחלטת. עבור רצים או הולכים המחפשים פעילות חלופית ניתן לרכב באופניים ו\או לשחות. יש להמעיט בהליכה ועמידה ממושכת ולאפשר לגוף להחלים מהפציעה. השימוש בקרח יכול להועיל בהפגת כאבים, הורדת הנפיחות וזירוז ההחלמה. השימוש במשככי כאבים רק מאריך את זמן ההחלמה.
המניעה של פציעה זו הינה חשובה ביותר. יש לבדוק האם יש צורך בהנעלה מתאימה- נעליים עם תמיכה ובקרת תנועה, או אולי צורך במדרסים. עלייה מבוקרת בסרגל מאמצים – לא יותר מעלייה של 6-10% בנפח האימונים מחודש לחודש. גמישות – בעיקר של שרירי התאומים וגיד האכילס.
 

רפואת הכירופרקטיקה בקרב ספורטאים

 
הכירופרקטיקה אינה משרתת את הספורטאים בטיפול ושיקום פציעות ספורט בלבד, אלא, בנוסף וחשוב יותר, הטיפול הכירופרקטי מאפשר לגופנו לפעול ביעילות ובאנרגטיות ובכך עוזר למצות את הפוטנציאל שבו.
טיפול בכירופרקטיקה בשיטת N.S.A מאפשר את שחרור המתח ממערכת העצבית. הטיפול מפסיק את ההתנהלות המגננתית ומאפשר למוח דפוסים תפקודיים יעילים ורגועים יותר. הטיפול מתבצע באמצעות מגע עדין ומדויק בנקודות אסטרטגיות בחוט השדרה.