"זה תהליך מדהים" היא אמרה..
היא ישבה מולי כשהיא מתייסרת מכאבים. מפרק הירך שלה "הרג אותה" אפילו בישיבה. בהבעת ייאוש תיארה לי את שגרת יומה המוגבלת ואת הכאבים שאינם מאפשרים לה ללכת,לעמוד, לשבת ואף לישון היטב. נגיעה עדינה באיזור מפרק הירך גרמה לרתיעה אינסטינקטיבית והושטת יד להגנה- האיזור היה מאד דלקתי. גם מגע באיזור הישבנים והירך הפיק תגובה דומה, מה שאמר שגם שרשי העצב הוזמנו לחגיגה…
בדיקה כירופרקטית העלתה תקלות שלד ושרירים מהאגן ועד הצוואר. כל איזור הגב התחתון היה שרוי במגננה- השרירים מכווצים, התגובות הגופניות והנפשיות עצבניות, הנשימה שטוחה ומהירה, והיציבה מכונסת וסגורה. גם כששכבה על מיטת הטיפולים היא סבלה כאב ולא הצליחה להרפות.
מייד בתום הטיפול הראשון, היא קמה והתהלכה כמעט ללא כאב. מופתעת, היא יצאה מהחדר וישנה לילה ראשון מזה זמן רב. כשהגיעה לטיפול הבא, היא נשכבה על המיטה. נגיעה עדינה באזור החיבור של עמוד השדרה ואגן הירכיים, גרם לה לפרץ רעידות לא רצוניות לאורך כל הגוף, ולבכי שהלך והשתחרר. מדי פעם הרימה את ראשה ומלמלה דברים כמו "די, מספיק, אני לא רוצה יותר, נמאס לי". מאוחר יותר אמרה לי, שבבת אחת הכתה בה ההכרה על כמות המאמץ האדירה שהיא משקיעה בקיום שלה. ושהיא מרגישה בודדה וכועסת, נטולת כוחות ואנרגיה. היא גם היתה מאוכזבת מעצמה, שמאישה פעילה ומלאת עשייה- הפכה למוגבלת ומסתגרת. מטיפול לטיפול הלך הגוף שלה ושחרר מתח, הכאבים פחתו מאד והיא חזרה ללכת באופן נורמאלי כמעט לגמרי. במקביל הלכו תובנותיה והעמיקו. היא החלה להרגיש באופן מוחשי מאד את הגבולות שלה, ואת המקומות בהם היא חוצה אותם, כמו גם לדברים להם היא זקוקה ואינה מאפשרת לעצמה. "זה תהליך מדהים" אמרה לי לא מזמן. "אני מרגישה מועצמת כל כך, ואופטימית. אני מתחילה להבין למה היו לי כאבים ולמה בדיוק באותם מקומות. ואני מוצאת את עצמי שמחה וזה לא קרה שנים!"
התהליך הזה אפשרי עבור כל אחד מאתנו. הסימפטומים שלנו באים להעיר אותנו אל הצרכים והרצונות האמיתיים שלנו. כאשר אנחנו לומדים לדייק את עצמנו הגוף אינו זקוק לדייק אותנו באמצעות כאב…