אלמנט הכאפה

 

כל כך הרבה פעמים אנחנו ניצבים מול מציאות שנראית לנו גזירת שמים, שאין מה לעשות איתה.

לפעמים זה במקום הבריאותי, לעיתים במישור הזוגי, לעיתים מול הילדים או בכלכלה… אנחנו יכולים להרגיש את  התסכול וחוסר האונים שקשורים למקרה, את התקיעות שמתלווה אליו ואת האמונה הכנה שלנו שזו המציאות…

כאשר ב' הגיע לטיפול בפעם הראשונה, זה היה המקום שלו. הוא סבל מדכדוך כרוני, כאבים בחלקי גוף רבים, דימוי עצמי נמוך ופסוריאזיס שכיסה כמעט את כל חלקי גופו, והיווה מקור לכאב וגירודים בלתי נסבלים.  למותר לציין כי הוא לא היה מאד אופטימי לגבי סיכויי ההחלמה שלו, ובמיוחד לגבי הפסוריאזיס שבו טיפל במשך שנים בעזרת תרופות, משחות, וטיפולים אלטרנטיביים שונים וללא הועיל. 

במהלך הטיפול הכירופרקטי החל ב' להרגיש שינוי במצבו הסימפטומטי, ובהדרגה החל גופו להבריא, והוא חווה תקופות ארוכות יותר ויותר עם עור נקי מגירויים ועם מעט מאד כאבים.  אך הדבר המשמעותי ביותר שהתרחש בחייו היה קשור דווקא למצבו הנפשי.  בתהליך עקבי ומרתק החל ב' לחוות את עצמו כאדם אופטימי ושמח בחלקו. הוא הרגיש יותר ויותר ראוי לאהבה והפגין יותר גילויי אהבה ואמפטיה לסביבתו.

היום, כשנה לאחר תחילת הטיפול, ב' נראה אדם חדש.היציבה שלו שונה, הדיבור שלו אחר, ונקודת ההסתכלות שלו על חייו שונה לגמרי.אותם מכשולים שניצבו בפניו בעבר נראים לו היום שונים בתכלית, ואל האתגרים שמולם הוא ניצב היום, הוא מתייחס באופן חדש.

השינוי בחייו של ב' התאפשר בזכות שינוי ב"אלמנט הכאפה".  אלמנט זה הוא המצב המוכר, בו קורים לי דברים מטלטלים בחיים ואין לי מושג למה הם קורים. בעיות בריאות או בעיות אישיות שנדמה כאילו הן נוחתות עלי מ"שום מקום".

כאשר אני מתחיל לקבל פרספקטיבה. כאשר אני מתחיל לזהות נקודות ייחוס.  כאשר במקום אירועים ספוראדיים אני מתחיל לזהות רצף- אז, בהדרגה, זה מפסיק להרגיש כמו כאפה, ומתחיל להיות הגיוני.

אני מתחיל להבין את המשמעות המדויקת של האירועים, ואת האופן בו הם קשורים לחיי.

כשזה קורה-החיים משתנים.  תהליך זה הוא למעשה תהליך של אינטגרציה בו חלקים שונים-פיזיים, רגשיים, מנטאליים ואנרגטיים "נופלים" למקומם וחוזרים לתפקד. החלקים שהתפזרו מתאספים וחוזרים להתארגן כאחד.  הללויה.