העיקר הבריאות

האם העדר סימפטומים (כאב, ירידה בתפקוד, מגבלה) מלמד על בריאות ? האם ישנם סימנים מקדימים לפני הופעת הסימפטומים ?

ואם ישנם כאלה – האם כדאי להתייחס אליהם ? האם ניתן ?

 

מהי בריאות ? כיצד מודדים אותה ?

 

על פי אריסטו, הרמב"ם ורופאים דגולים אחרים, בריאות הנה תוצאה של אורח חיים מאוזן, הכולל תזונה מתאימה, פעילות גופנית נאותה, איזון נפשי ורוחני והתערבות רפואית מינימלית ככל האפשר.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) הגדיר בריאות במילים הבאות :

"מצב שבו האדם בטוב (well being) מבחינה נפשית, פיזית וחברתית".

 

ושוב, איך ידע האדם שהוא בטוב ?

 

בכמה עשרות השנים האחרונות חלה התפתחות עצומה ברפואה המערבית (אלופטית), בעיקר בתחום רפואת החירום, פתולוגיה, פרמקולוגיה וכמובן התפתחות טכנולוגית שמגבה את כל אלה. היכולת של הרפואה המערבית להתמודד עם מצבים מסכני חיים באופן יעיל, הינה מעוררת השתאות ממש.

 

במקביל להתפתחות הרפואה האלופטית (קונבנציונלית), התפתחו במערב גם תחומי רפואה נוספים, כמו כירופרקטיקה, אוסטיאופתיה, הומיאופתיה, ויובאו אל המערב גם רפלקסולוגיה, רפואה סינית, רפואה טיבטית ועוד.

תחומים אלה, אשר נקראים בטעות "רפואה משלימה", שייכים למעשה לתחום הרפואה השלמה. מה שמייחד אותם, עקרונית, היא העובדה שהם מתייחסים אל האדם כשלם (באנגלית whole, ומכאן הוליסטיים). הם מזהים בכל מרכיבי החיים של האדם (פיזי, נפשי וחברתי) את הגורמים לבריאות או מחלה אפשרית.

 

רופא מתחום הרפואה השלמה יוכל לזהות גורמים והשפעות גם אם הם אינם מסכני חיים.

כירופרקטור, למשל, יוכל לזהות מצב בו חוליה שאינה במקומה מייצרת שיבוש בהובלה העצבית, אשר גורם לשינוי בטונוס של שרירים ואיברים אשר גורמים ליציבה להשתנות, או למערכת העיכול להשתבש, או למערכת ההורמונלית להיות לא יציבה… וכן הלאה.

מצב זה ישפיע כמובן על הלך נפשו של האדם, ועל האינטראקציה שלו עם הסביבה.

התערבות מדויקת של הכירופרקטור תאפשר למערכת העצבים תפקוד משופר, ומכאן שיפור מהיר בכל שאר המערכות.

רופא סיני יעשה את אותו הדבר בעזרת הכלים שעומדים לרשותו, וכן רפלקסולוג או הומיאופט וכד'.

 

ההתייחסות תהיה לגורם, ולא לסימפטום.

 

למעשה, ברפואה השלמה רואים בסימפטום (בהנחה שאינו מסכן חיים) דבר חיובי, וזאת בגלל שהוא מלמד על כח חיים שקיים במערכת, ובעיקר משום שהוא מייצר אצל האדם דחף לפעול למען שיפור מצבו.

 

חשוב להעיר כאן, כי בגלל האופן בו גדלנו וההסברים שקיבלנו על בריאות וחולי, אנחנו לא מבדילים בין סימפטום למחלה, כלומר בין הביטוי של המצב לבין המצב עצמו.

כאב, למשל, הוא לא הבעייה אלא הוא אחד האופנים בהם הבעייה מבטאת את עצמה.

לכן במקרים רבים אנשים משתמשים בתרופות שמטשטשות את הסימפטום, אך אינן פותרות את הבעייה כלל.

 

מצב זה גורם לנו להיות פחות בקשר עם הגוף שלנו ועם עצמנו, ומכיוון שהסימפטום נחלש או פסק, אין בנו יותר דחף לבדוק מה לא בסדר, וכך הבעייה מחריפה, ולכן בפעם הבאה שנצטרך להתמודד איתה היא תהיה מורכבת יותר, ובהרבה מקרים – גם כואבת יותר.

אנחנו חיים בתקופה סוערת מאד, ונחשפים כל כך הרבה לאלימות ופחד עד שזה נראה לנו כמעט נורמלי.

 

מצב זה גורם לנו להיות מחוספסים יותר, נוקשים יותר, שרדנים יותר וחיים פחות.

בהלך רוח כזה, אם לא כואב לנו – זה מספיק טוב.

אבל במקביל אנחנו מנסים לחיות חיים נורמליים : לבנות משפחה, לגדל ילדים, להתפרנס בכבוד. על מנת לעשות זאת טוב, אנחנו צריכים להיות רגישים, קשובים ועירניים מאד.

עכשיו כבר לא מספיק שאין כאב, עכשיו אנחנו צריכים להתקדם.

 

מה הפרמטרים שידגימו לי אם אני יכול לשפר את בריאותי גם אם איני חש כאב ?

 

מבחינה פיזית (רק כמה, על קצה המזלג) :

בדוק את טווח התנועה של עמוד השדרה.

סובב את הראש, ימינה ושמאלה – האם יש מגבלה ?

משש את שרירייך באופן חופשי – האם הם מכווצים יותר באזורים מסוימים, בצד אחד יותר מאשר בצד השני ?

האם כשאתה נושם אתה מרגיש שהנשימה "נתקעת" ולא מגיעה לבטן, או שאינה ממש ממלאת את הריאות ?

האם כשאתה מתכופף, ישנה תחושת סכנה בחלק התחתון של עמוד השדרה ?

 

מבחינה נפשית (רק קצת, על קצה המזלג) :

האם אתה שמח ?

האם אתה נוח לכעוס ? להיפגע ? לתקוף ?

להתגונן ? להאשים ? ליהנות ? לחגוג ?

מה שלומך ?

 

מבחינה חברתית :

איך אתה עם השכן ?

עם המורה מבית הספר של הילדים ?

עם מס הכנסה ?

האם ישנה הרמוניה או חיכוך ?

 

עכשיו כבר יש לך מושג…

חיים טובים ושלום, ד"ר יוסי דבוש – כירופרקטור